-אני זוכר-
מה שקרה אתמול בתל אביב
השפיע על כולנו.
אני גר ממש ליד ויש לי חברים שעובדים
במקום, ואני יכול להגיד שזה הפריע לי לישון קצת.
אם אתה שם, דואג, חושש או קשור לאחד
מהנפגעים אתמול, אני רוצה לשלוח לך חיבוק.
אני רוצה להזכיר לך שאנחנו כאן בשבילך.
אני רוצה להזכיר לך ששנים הם ניסו, ואנחנו עדיין כאן.
אני רוצה להזכיר לך שעד היום, הם ניסו להביס אותנו.
לא רק פיזית, אלא גם מנטלית ונפשית.
הם ניסו לשבור אותנו שוב ושוב.
ולפעמים, היה נדמה שהם עוד רגע מצליחים.
לפעמים היה נדמה לנו שזה הסוף שלנו.
אבל אני כאן כדי להזכיר לך דבר אחד,
ואני מקווה שאותו דבר ינחם אותך.
אנחנו Tough Motherfuckers.
אנחנו קשוחים שלא מוותרים בקלות.
אנחנו היהודים נמצאים במדינה כל כך קטנה, מוקפת באויבים
מכל כיוון, ועדיין כאן.
עדיין עומדים.
עדיין עם החזה בחוץ.
עדיין ממשיכים קדימה.
הם לא הצליחו ולא יצליחו לשנות את זה.
הם לעולם לא ישברו אותנו.
אני אולי לא נביא,
ואני אולי לא ראיתי את העתיד עדיין…
וכן, אני מודה שאני די גרוע בכל מה שקשור להיסטוריה…
ואני בטח שגם לא יכול להבטיח שהעתיד שלנו יהיה
ללא מכשולים וללא קשיים…
האמת היא שרוב הסיכויים שהעתיד שלנו יכלול
ימים קשים שנצטרך להתמודד איתם…
-אני זוכר-
אני מסתכל אחורה ורואה מה -כן- עברנו,
אני זוכר את התקופות הקשות שלעלות לאוטובוס הייתה חוויה רועדת ביצים,
ואני רואה עם כמה "ענקים" כן התמודדנו.
היטלר, סדאם חוסיין, אחמדינג'אד.. ועוד
עשרות אחרים…
-אני זוכר-
אני מסתכל אחורה, ורואה דפוס התנהגות אצלינו.
דפוס התנהגות שחוזר על עצמו.
אני רואה עם עם ביצים של שור שלא מוותר.
אני רואה עם שממשיך לעבוד,
עם שממשיך לבלות עם המשפחות שלו,
עם שממשיך לצאת ולחגוג,
אני רואה עם חזק ויציב.
אני מביט בעם שעומד כל שנה מול קשיים רציניים מאוד,
ועדיין מסוגל לקום… לקום ולנער את החול מהבגדים ולהמשיך להילחם.
-אני זוכר-
אני זוכר שאנחנו יחד.
שיש לנו רק אחד את השני.
אני לא יכול להגיד לך מה הולך להיות בעוד שנה או 10 שנים
מהיום, אבל אני כן יכול להגיד לך שאנחנו צריכים אחד את השני.
יותר מתמיד.
אירועים כמו אתמול נותנים לנו פרספקטיבה אחרת על האנשים מסביבנו.
נותנים לנו פרספקטיבה אחרת על החיים באופן כללי.
אולי לחלק מאיתנו הם אפילו מזכירים שהחיים האמיתיים שלנו הם שם בחוץ.
עם אנשים. ולא עם גאדג'טים.
אולי היום כל אחד מאיתנו צריך לעשות מעשה טוב בשביל מישהו.
לעזור למישהי מבוגרת לעלות למעלה, לחבק חייל שיושב לבד ברכבת,
לדבר כמה דקות עם הבחור השקט מהעבודה / הצבא / הלימודים.
אולי היום זו ההזדמנות שלנו לחזור לפוקוס ולהבין שמה שחשוב כאן
זה להיות שם אחד בשביל השני.
לתמוך אחד בשני.
לתת מעצמינו.
ולכולנו יש מה לתת.
אהבה. מילה טובה. חיבוק. שירות טוב יותר. אדיבות.
סבלנות. אכפתיות. מקום לישון. אוזן קשבת.
לכולנו יש מה לתת, תמיד.
גם אם אתה מרגיש שאין לך, סמוך עליי, יש לך הרבה.
-אני זוכר-
אני זוכר שהעולם הוא אנחנו.
שאנחנו יוצרים את העולם.
כל אחד מאיתנו מדהים.
לכל אחד מאיתנו יש המון בתוכו.
אנחנו לא צריכים לחכות לאתר באינטרנט, ערוץ
בטלוויזיה או לפוסט בפייסבוק שיגיד לנו להתחיל לתת.
שיזכיר לנו שלמרות כל הבתים, הבניינים, הפלאפונים
והאופניים החשמליות, אנחנו עדיין קבוצה של אנשים.
אנשים שחיים בקומונה משותפת, ולכל אחד תפקיד משלו.
לכל אחד תפקיד אחר.
ואנחנו צריכים אחד את השני.
אנחנו לא חיים כאן לבד.
מישהו יצר את הכיסא שאני יושב עליו,
מישהו בנה את הבניין שאתה עובד בו,
מישהו הקים את החברה שאת עובדת בה.
זה העולם שלנו – נתינה אחד לשני.
רק ככה אנחנו נמשיך לעמוד מולם עם עמוד שדרה זקוף, יציב וחזק.
רק ככה אנחנו נמשיך לקום שוב ושוב למרות המכשולים.
כשנהייה שם אחד בשביל השני, באש ובמים,
אף אחד לא יוכל לעצור אותנו.
אף מכשול,
אף יום,
אף ארגון,
אף בן אדם,
אף קושי,
ושום אירוע.
אנחנו Tough Motherfuckers.
-אני זוכר-
אני זוכר,
שאני כאן בשבילך חבר,
אני כאן בשבילך חברה,
ואני כאן בשבילכם משפחות יקרות.
אני זוכר,
חיים.
(כל אחד יכול לשתף את הפוסט הזה עם חבר, איש יקר, מישהו מהמשפחה או כל אחד שצריך קצת עידוד היום).
פוסטים מומלצים
הסוד הזה יגרום לחברה שלך להציע לך נישואין
02 מרץ 2022
8 חוקי חיים שאף אחד לא יודע
27 אוג 2021