אתה משמעם אותי


מוטיבציה

לפעמים, המיטה היא החבר הכי טוב שלך.

אתה לא ממש יודע למה, אבל יש רגעים שאתה פשוט לא מוכן לעזוב את המיטה שלך.

השמיכה פתאום מרגישה כל כך טוב, שאתה מצמיד אותה חזק חזק לעצמך, נכנס מתחתיה ומתפלל שהכל יהיה בסדר.

 

העייפות שלך היא אשליה

 

אבל בפנים, אתה יודע שלקום מהמיטה זה לא עניין של עייפות.

לקום מהמיטה זה עניין של פחד.

זהו הרגש שמציף אותך ואומר לך "אם אתה תקום מהמיטה, אתה פשוט תתרסק". זוהי התחושה שאומרת לך "אתה לא תוכל להתמודד עם מה שהולך לבוא".

 

אתה לא תוכל לקום לעוד יום בעבודה המסריחה הזאת.

אתה לא תוכל לקום ולהתמודד עם זה שפיטרו אותך.

אתה לא תוכל לקום ולהתמודד עם הפרידה שעברת.

אתה לא תוכל לקום ולראות את האנשים מהעבודה שלך או מהבית ספר שלך.

 

אתה יודע שאתה צריך לקום, ואתה יודע שאתה מפשל עכשיו כי אתה הולך לאחר, אבל זה לא מעניין אותך, כי אתה מוצף בזה, וזה שולט בך יותר ממה שאתה יכול לשלוט בו.

 

 

לכולנו יש רגעי חורף.

רגעים שבהם הכל נראה שחור וזה מרגיש כאילו הכאב יישאר איתך לנצח.

 

בגיל 18, הפכתי להכי אבוד בעולם. דירה בחינם בתל אביב (קומבינטור), מוקף בחברים אבל עדיין, הכי בודד בעולם.

מעמיד פנים שהכל מצוין, אבל בפנים רק מחכה שמישהו יגיד לי שזה לא הסוף. שרק יבטיחו לי, שככה לא ייראו כל החיים שלי.

 

כשהכאב שלך כל כך חזק, אתה לא מצליח לראות את האור בקצה המנהרה, ואתה מאמין לעצמך שזהו זה.

כשהבדידות שלך מציפה אותך, אתה מאמין שאתה תהיה לבד כל החיים.

 

זה למה ב2016, אנחנו חברה של מעמידי פנים, לובשי מסיכות, מפחדים להראות שאנחנו מתים לחיבוק (ככה אני אומר לחבר טוב כל הזמן – תביא חיבוק), ובמקום זאת, לוקחים כל מה שייתן לנו גירוי רגעי, הנאה זמנית, עוד תוכנית, עוד אפליקציה, עוד פורנו, עוד סטוץ, עוד מכונית, עוד מנה, עוד לייק.

תמיד הייתי ילד סקרן, ולמזלי הסקרנות שלי עדיין חיה ובועטת.

תמיד סיקרן אותי מה לעזאזל קורה כאן. איך דברים עובדים. למה אנשים מתנהגים כמו שהם מתנהגים. ולמה אף אחד לא סקרן כמוני???

 

והבנתי, שלא משנה כמה אנחנו ננסה להעמיד פנים, ולא משנה כמה אנחנו נתחמק ממנה, האמת תמיד תצא לאור. וכל המסיכות שלנו ייפלו.

כי חשבת כשיהיה לך X אתה תהיה מאושר.

כשרק הX יבוא, זהו, אתה סיימת את שלך.

ואז גילית שלא.

נפל לך האסימון, שלמרות שקיבלת את מה שרצית, אתה עדיין לא מרוצה. משהו חסר.

 

עבדו עליך.

 

חשבת שזה שם.

ה"זה" שאתה מחפש כל חייך. חשבת שהוא איפה שהוא על הלוח שנה, מחכה לך. יום אחד תשיג אותו.

אבל בפנים, שיקרת לעצמך. העדפת להעמיד פנים ולחכות שמשהו יקרה מעצמו.

בתכלס, פחדת להגיד לעצמך "אני מספיק". פחדת להפנים ש"לא, אני לא צריך X כדי לאהוב את עצמי".

 

מה קורה עם החבילה שלך

 

אנשים מחפשים זוגיות, כדי להרגיש את מה שתמיד היה חסר להם. אהבה עצמית. אבל מהר מאוד הם מבינים שלא משנה כמה אהבה ייתנו להם, כל עוד הם לא יתבוננו במראה ויקבלו את כל החבילה שהם נולדו איתה (לא חבילה כזאת), שום דבר לא יספיק.

 

אושר ואהבה עצמית, זה לא משהו שמחכה לך יום אחד בעתיד. או רק כש….

אהבה עצמית היא משהו שכולנו נולדנו איתה.

 

אבל מהר מאוד סיבכו אותך עם מושגים כמו טוב, רע, כושי, לסבית, גיי, מכוער והפרעת קשב וריכוז.

ואז התחיל משחק ההשוואות "איפה אני נמצא? מה אני נחשב? זה טוב? זה רע?

 

ואיבדת את עצמך.

ממנטליות של בוס "אני אוהב את עצמי, אני זה אני, בא לי לשיר, אז אני שר, בא לי לצחוק, אז אני צוחק" עברת למנטליות של כבשה "מה צריך לעשות, מה הם עושים, מה כדאי".

 

הפסקת לסמוך על עצמך, והלכת אחרי העדר במקום.

"בדיוק כמו הלביאה בסרטון, ככה רוב האנשים מעמידים פנים שהם מנסים להשיג את המטרות שלהן. אבל אז אפשר לראות את ההבדל בין לוזר לווינר. בין אחד שמדבר לאחד שעושה".

 

הלכת לגוגל שיגיד לך איך להרגיש.

הלכת לפייסבוק, כדי שיגיד לך כמה אתה שווה.

הלכת לאינסטגרם, כדי להגדיר כמה תאהב את עצמך היום.

 

ושכחת להיות עם עצמך.

שכחת מה זה להיות עם עצמך.

 

רגע אחד אתה עומד ברמזור, וכבר אתה חייב להוציא את הפלאפון.

 

יוצא עם מישהי, וכשיש שקט או רגע מביך, אתם עושים רביעייה – אתה היא והפלאפונים שלכם. הרי חס וחלילה שיהיה שקט והיא תמצא איזה חיסרון בך. אולי היא תיראה שהאף שלך גדול מדי, שעין אחת יותר קטנה מהשנייה, שאתה נמוך, שיש לך משהו באף.

 

צא לדייט עם עצמך

 

עצה שאני מחלק לפעמים ללקוחות קואצ'ינג שלי היא "צא לדייט עם עצמך".

תכיר את עצמך קצת. צא למסעדה יוקרתית, תזמין לעצמך את האוכל הכי טעים שיש ותפנק את עצמך.

יום שלם שזה אתה ואתה בלבד. לא פלאפון ולא בטיח. רק אתה. בלי כלום.

 

אבל להכיר את עצמך ולאהוב את עצמך, זה משהו יומי שאתה חייב לתרגל.

יש הקוראים לזה מדיטציה, אבל המונחים כרגע לא משנים.

דרך פשוטה לתאר מדיטציה היא "שב 10 דקות בשקט, בלי לזוז, בלי כלום, ותתבונן במה שקורה בתוכך. שים לב לנשימות שלך. תסתכל על הקיר."

 

שלח לעצמך מסר חדש. מסר שאומר "וואלה איזה כיף זה להיות עם עצמי" ולא "בואנה איזה משעמם איתי, אני חייב משהו נוסף, גירוי למח, כדי לא להשתעמם עם עצמי".

 

תחשוב על זה טוב טוב.

אם אתה לא מסוגל להיות 10 דקות עם עצמך בשקט, למה שמישהו אחר יירצה להיות בסביבתך.

אם אתה משתעמם עם עצמך, כל אחד אחר ירגיש שעמום איתך.

 

זה לא יהיה קל דרך אגב, לכן אם ממש ממש קשה לך, תתחיל ב5 דקות.

העניין הוא עקביות.

כל יום 5 דקות, שבהם אתה פשוט יושב ומתבונן במה שקורה. גם אם אתה מתחיל פתאום לחשוב, זה בסדר, פשוט תתבונן במחשבות שלך ואל תשפוט אותן.

לאט לאט אולי תיזכר מה זה לאהוב את עצמך באמת. מה זה למצוא את הבוס שבפנים.

 

הרי לא קוראים לאתר הזה "למצוא את הבוס שבחוץ".

 

שולח לך חיבוק,

חיים כהן.

 

נ.ב.

יש רגעים בחיים שאתה רוצה לוותר.

רגעים שבה הקול הפנימי שלך פשוט הורס לך הכל, אומר לך "אתה לא שווה כלום", "אל דבר איתה, היא תצחק עליך", "תישאר במיטה עוד 5 דקות"… בתכלס, אני קורא לקול הזה "הכבשה הקטנה".

היא אחראית לכך שאתה תקוע בחיים, שאתה לא מצליח להתמיד במטרות שלך ולזה שאתה לא מצליח להתאושש מהפרידה, הגירושין, הפיטורין או כל דבר אחר שקרה לך בחיים שמשאיר אותך במקום.

זה לא חייב להיות ככה. כנס לכאן ותקרא על הספר החדש שלי, שכולל טכניקות חדשות, לא שגרתיות בכלל, שכתוב בשפה מאוד מאוד תכלסית, שיוציא אותך מהניוטרל ויעיף אותך בגז קדימה למטרות שלך. תלחץ כאן.כדי לקבל גישה לספר.


תגובות

  1. אשר אומר/ת: 01/21/2016 בשעה 19:04

    אני יכל להגיד שאהבתי את הפוסט
    אני יכל להגיד שאת הפוסט הזה באמת קראתי עד הסוף ועד שהבנתי

    בנוסף לזה מאוד אהבתי את השילוב של המנגינה 🙂

  2. מתן אומר/ת: 01/30/2016 בשעה 04:45

    אתה גאון!
    יוצא מן הכלל מושלם מעמיק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *