איך ללכת לישון בלילה כמו תינוק רגוע ולא כמו ילד מפוחד


ביטחון עצמי

כשברוס לי היה בחיים, הוא היה נתקל בשאלה "איך להיות אומן לחימה גדול כמוהו", כל הזמן, מהרבה מאוד אנשים סקרנים.

הוא היה לוקח את אותם אנשים, למקום שבו הוא היה מתאמן והיה מראה להם כל מיני תנועות וטכניקות, בעיטות שהם היו רואים בסרטים והם היו המומים מהיכולות שלו.

אבל מה שהוא באמת ניסה לעשות זה להבין מהי רמת הידע של האנשים שמולו ואיפה הם נמצאים מנטלית.

לאחר מכן, הוא היה לוקח אותם לשולחן, מושיב אותם בקצה אחד והוא היה מתיישב בקצה השני. על השולחן, הוא שם מולם כוס של קולה ומולו כוס של מים נקיים צלולים וטהורים.

ברוס: "אני רוצה שתתייחסו לכוס הקולה בתור הידע והניסיון שלכם. כוס הקולה מייצגת את מה שאתם יודעים וחושבים שהיא האמת"

הוא הצביע על כוס המים והמשיך:

"אני רוצה שתתייחסו לכוס המים הזאת, בתור האמת האמיתית. כוס המים מייצגת את הידע שלי. זה מה שאני למדתי. וזה מה שאתם רוצים ממני. וזאת הסיבה שאתם כאן.

אבל.

אני לא יכול לתת לכם מהמים שלי, כל עוד הכוס שלכם מלאה בקולה.

אני לא יכול לתת לכם את הידע ואת האמת שלי, כשהדעות והמחשבות הקדומות שלכם נמצאות בדרך.

רק אם אתם מוכנים לרוקן את הכוס שלכם ולפנות מקום למים הצלולים והטהורים שלי, לאמת האמיתית, אז, ורק אז, אפשר להתחיל לעבוד ביחד".

 

נולדת ריק, נקי וחופשי

 

כשאתה נולדת (תהילה אני יודע שגם את קוראת את המילים האלו, אז תקראי את זה כ"כשאת נולדת" :)), באת ריק לעולם. נקי. קופסה ריקה. כוס ריקה. מוח ריק.

לא ידעת מה זה טוב. ומה זה רע.

לא ידעת מה זה יפה ומה זה מכוער.

כל מה ש"ידעת" זה חוויות שלך, בלי שמות ובלי הגדרות.

אבל…

מהר מאוד זה השתנה.

מהר מאוד הכוס שלך התמלאה.

זה התחיל מההורים שלך, שאמרו לך מה נכון ומה לא נכון.

זה המשיך עם הילדים בגן שעשו עליך חרם ואמרו לך מה לא בסדר איתך.

זה כמובן גם עם הגננת שניסתה לחנך אותך עם ה"ידע" שלה.

ומשם זה הגיע גם ליסודי, חטיבת ביניים, תיכון, צבא, עבודה וכו'.

והיום, בכל מקום, בכל יום, בכל רגע מהחיים שלך מישהו מנסה למלא לך את הכוס עם ה"ידע" שלו.

 

מי, אתה שואל?

 

חדשות, עיתונים, פייסבוק, אינסטגרם וכל מקום שתסתכל טוב, אתה תראה שמישהו מנסה לשנות אותך. מישהו שמנסה להגדיר לכולם, איך נכון לחיות.

כאילו יש פורמולה או נוסחה שמתאימה לכל אחד ואחד מאיתנו.

הורים – "זה לא טוב לך כל האימונים האלה" או "אתה צריך להתחיל לחשוב מה תעשה באוניברסיטה".

מורים – "יש לך הפרעה רצינית, אתה לא קשוב בשיעורים" או "אתה לא תגיע לשום דבר בחיים עם הגישה הזאת".

חברים – "צריך לחכות 3 ימים עד שמתקשרים למישהי" או "אם אתה לא שותה אלכוהול, אתה אפס".

אם יש לך עין אחת על הפנים כרגע, אתה חייב לראות את הטירוף שהצגתי מולך כרגע.

כל אחד, לוקח את ה"ידע" שלו ומנסה להכניס אותו לכוס שלך.

ההורים שלך, לא משנה כמה אתה אוהב אותם, הם בסה"כ בני אדם כמוני וכמוך, שהיו פעם בני 9, 15, 18 וחונכו ע"י ההורים, המורים והחברים שלהם, מה לעשות, מה נכון – ובקיצור כל מי שמנסה למלא לך את הכוס עם ידע, בסה"כ מעביר לך ידע שמישהו אחר העביר לו… ונוצר מצב שדורות שלמים מעבירים ידע מאחד לשני כמו רובוטים.

 

צא עם עצמך לדייט

 

אנחנו מגיעים למצב שאנחנו כבר לא יודעים מי אנחנו יותר.

יש לנו כל כך הרבה "רעיונות ומידע" של "מי אנחנו צריכים להיות או חייבים להיות" שאנחנו מתחרפנים.

רגע, זה בסדר שאני אוהב לצייר?

רגע, זה בסדר שאני לא אוהב אלכוהול?

רגע, זה בסדר שאני אוהב לקרוא ספרים?

רגע, זה בסדר שאני לא מתחבר למשפחה שלי?

רגע, זה בסדר שאני אוהב לשמוע מוסיקה קלאסית?

אנחנו לא מכירים את עצמינו בכלל, כי אנחנו מפוצצים במידע, רעיונות, מחשבות ומסכות של אחרים. הרבה יותר בטוח לראות מה אחרים עושים, כי זה מרגיש בטוח שככה לא נעשה טעויות. אנחנו מרגישים יותר בטוח לראות מה אחרים עשו לפנינו, כדי שלא נטעה ונחווה כאב.

 

החברה שאתה חי בה היא אשליה

 

אין דבר כזה אחרים. אין דבר כזה סביבה.

אחרים / סביבה זה מילה שמתארת מספר אנשים אינדיבידואליים ביחד.

זאת אומרת סביבה זה אוסף של כמה אנשים.

כל איש הוא כמוני וכמוך, עם פחדים, מחשבות, רצונות, ספקות, רעיונות וכו'.

אותו איש, קיבל גם הוא, כוס מלאה ברעיונות מההורים, מורים, חברים וכו', וגם הוא לא מכיר את עצמו בכלל.

אתה מבין???

כשאתה הולך אחרי העדר, אחרי כולם, מה שאתה באמת עושה, זה הולך אחרי הרבה מאוד אנשים פרטיים, שלאף אחד אין מושג מי הוא, וכל אחד מתבסס על רעיונות של אחרים וזה מעגל אכזרי שלא מסתיים.

האמת היא, שאתה זה אתה. ואתה זה לא מישהו אחר.

והאמת, כמו שברוס לי אמר, תתגלה לך בשניה שתשפוך את הכוס שלך, תרוקן את כל המחשבות, הרעיונות, הפחדים, הרצונות שאנשים אחרים שמו לך בכוס, ותראה מה נשאר לך בכוס.

תראה, מה אתה, באמת רוצה. אבל אתה, לא מישהו אחר.

מה אתה רוצה, ולא מה אתה צריך לרצות, או עדיף לך לרצות.

רק ברגע שתרוקן את הכוס מכל הרעל שהזינו אותך כשהיית קטן, אתה תדע להכיר את עצמך ולהבין, שאתה לא כמו כולם, כי אין דבר כזה כולם. אתה זה בן אדם מיוחד, ויש אנשים שמחפשים בדיוק אותך, אבל כרגע אתה מסתיר את עצמך עם מסכות ועם פסונה של "איך אני צריך להיות ואיך החברים שלי אמרו לי שכדאי לי להיראות ולהתנהג".

כל אחד נולד עם טבע שונה, עם רצונות שונים, עם דרכים שונות שאיתם הוא רוצה להביע את עצמו. אחד עושה את זה דרך ריקוד, אחד דרך אימונים, אחד דרך קפיצה ממטוס, אחד אוהב לשיר, אחד אוהב לכתוב.

אם אתה אוסר על עצמך משהו, רק בגלל שמישהו, לא משנה אם זה אמא שלך, אבא שלך, אח שלך, חברים שלך, חברה שלך, המורה שלך או WHATEVER, חושבים שזה לא טוב / מכוער / גיי / רע / מטומטם / מוזר / שונה / מזעזע, אתה מונע מה"אני האמיתי" שלך לצאת החוצה.

זאת הסיבה, שכשאתה הולך לישון בלילה, אתה מרגיש חנוק ומבולבל.

הגיע הזמן שתרוקן את הכוס שלך.

הגיע הזמן שתלמד להכיר את עצמך.

הגיע הזמן לעצור את הרעש מבחוץ ולראשונה להיות כנה עם עצמך ולהבין מה הם החיים שאתה רוצה לחיות ומה עושה לך טוב.

הגיע הזמן שלך למצוא את הבוס שבפנים.

 

נ.ב.

דרך מאוד פשוטה וטובה ולדעת, האם אתה עושה משהו כי אתה רוצה אותו, ולא כי אחרים אמרו לך, היא לשאול את עצמך את השאלה הבאה:

"אם אף אחד לא היה עושה את זה, האם עדיין הייתי רוצה לעשות את זה?".

לדוג', נניח ואתה רואה שביום שישי כולם יוצאים, והולכים למועדון לרקוד ולשתות אלכוהול, ואתה מרגיש שאתה רוצה ללכת, תשאל:

"אם אף אחד לא היה יוצא ביום שישי למועדון לרקוד ולשתות אלכוהול, האם עדיין הייתי רוצה לצאת ביום שישי, לרקוד ולשתות אלכוהול?".

 

למצוא את הבוס שבפנים,

חיים כהן.

 


פוסטים מומלצים

24 יול 2017

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *